החלטה בתיק ת"א 10834-06

1.         עיינתי בחומר הראיות והטענות, בתיק כרסתני ועב-מסמכים זה. צר לי שלנוכח מספר שיקולים דיוניים רבי-ערך, לא ניתן לפי שעה ליתן פסק דיני בתיק זה. על מנת לעמוד על מכלול שיקוליי ראוי, בתמצית, לסקור את מהלכי התביעות שבפניי.

2.         הונחו בפניי שתי תובענות, הנדונות במאוחד. הראשונה, ב-ת.א. 10834/06 (להלן - "התביעה הראשונה"), הוגשה על ידי התובעת, היא הנתבעת-שכנגד, וכן התובעת 1 והנתבעת-שכנגד 1 (להלן - "התובעת") בתובענה השנייה, ב-ת.א. 13026-11-08 (להלן - "התביעה השנייה"). התביעה הראשונה הוגשה על ידי התובעת נגד הנתבעים, הם התובעים-שכנגד בתביעה הראשונה. התביעה השנייה הוגשה הן על ידי התובעת והן על ידי בנה, הוא התובע 2 והנתבע-שכנגד 2 בתביעה השנייה (להלן - "התובע"). בתביעה הראשונה, לעניין התביעה-שכנגד, אף הוגשה הודעת צד ג' על ידי התובעת נגד הצד השלישי שם (להלן, גם "חב' פיינגולד"). בתביעה השנייה, התביעה-שכנגד הוגשה, כאמור, הן כנגד התובעת והן כנגד התובע, וכן הנתבעים-שכנגד 3 ו- 4 הם עו"ד עופר דה-קלו, המייצג את התובעת והתובע במכלול ההליכים, וכן עו"ד סמי דה-קלו.

3.         עתה ראוי לעמוד על עיקרי העובדות והטענות.

            בזמנים הרלוונטיים היו התובעת והתובע, כאמור אם ובנה, הבעלים הרשומים בחלקה 2 בגוש 10794 המצויים ברח' ראול ולנברג 24 בחיפה. התובעת והתובע חתמו ביום 28.9.00 עם חב' פיינגולד, שהיא חב' לקבלנות בניין, חוזה על פיו ייבנו 4 דירות על החלקה. במסגרת איחוד וחלוקה של חלקים בלתי מסוימים הייתה זכאית התובעת להירשם כבעלים של שתי דירות מתוך ארבע הדירות האמורות.

4.         ביום 26.11.02 נחתם חוזה מכר בין התובעת לבין הנתבעים, מכוחו רכשו הנתבעים דירה שאמורה הייתה להיבנות במגרש זה. על החוזה חתם בשם התובעת בנה התובע, וזאת מכוחו של ייפוי כוח קונסולרי מיום 21.9.00 (להלן - "ייפוי הכוח הקונסולרי"). מענו של עו"ד סמי דה-קלו, צוין כמען להמצאת מסמכים מטעם התובעת, לעניינו של חוזה זה. ייפוי הכוח הקונסולרי ניתן אף לעו"ד סמי דה-קלו. הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת סכום כולל של 410,000 דולר. הם שילמו את תשלומי התמורה, זולת סכום של 85,000 דולר, הוא התשלום האחרון. בגדר התביעה העיקרית תובעת התובעת את תשלום הסך הנ"ל. עוד נטען כי הנתבעים חייבים לתובעת סכום של 35,046 ש"ח עבור שינויים שהזמינו הנתבעים, מעבר למה שסוכם תחילה. על אלו דורשת התובעת ריבית, בהתאם להוראות החוזה, וכן פיצויים מוסכמים בסך 40,000 דולר. סכום התביעה העיקרית, איפוא, עולה לסך של 676,343 ש"ח.

5.         הנתבעים, כאמור, התגוננו בפני התביעה והגישו תביעה-שכנגד, אשר לימים תוקנה. הנתבעים טוענים לליקויי בנייה. כתב התביעה-שכנגד מסתכם בסכום של 417,000 ש"ח לצרכי אגרה. הוא נסב בגין פיצוי מוסכם בסך 273,375 ש"ח בגין איחור במסירת הדירה, פיצוי מוסכם בסך 40,000 דולר בגין הפרה יסודית נטענת, עלויות כספיות שונות בגין רכישת מוצרים שונים, ליקויי בנייה נטענים, ירידת ערך כתוצאה מהם, הוצאות פינוי והובלה ועוגמת נפש. התובעת התגוננה בפני התביעה-שכנגד של הנתבעים והגישה הודעת צד ג' כנגד חב' פיינגולד. זו לא התגוננה ודומה שקיים כיום שיתוף אינטרסים בין חב' פיינגולד לבין התובעת והתובע.

6.         כך, ככל שעסקינן בתביעה הראשונה. ככל שעסקינן בתביעה השנייה נטען כי התובעים פלשו למחסנים מס' 1 ו- 3 ולחלק מן הרכוש המשותף שבקומה הראשונה. הם נתבעים לפנות ולסלק ידם מאלו וכן לשלם דמי שימוש ראויים בגין שימושם באלו. עוד נדרשים הנתבעים לשלם פיצויים בסך 80,000 ש"ח בגין נזקים ממשיים שגרמו לתובעת ולתובע עקב האיחור בהמצאת טופס 4 שנבע מפלישת הנתבעים הנטענת לשטחים שאינם שייכים להם.

            ככל שעסקינן באלו התגוננו הנתבעים והגישו, כאמור, תביעה-שכנגד. בגדרה של זו קבלו הנתבעים על כך שהגם שנרשם צו רישום בית משותף, אף נרשמו הדירות על שם כל יתר בעלי הדירות, עדיין לא נרשמה הדירה על שמם. ועוד נטען כי צו רישום הבית המשותף טעון תיקון, שהרי הוא נעשה תוך הפרת התחייבות נטענת להצמיד חלל נטען בבית כחלק מן הממכר. כאמור, הנתבעים-שכנגד התגוננו בפני תביעה-שכנגד זו.

7.         ועוד ראוי לפרוס מספר נתונים. בבית נבנו ארבע דירות. בקומה הראשונה קיימת דירת קוטג' מס' 1 אשר נמכרה למשפחת אלאלוף-כהן. בקומה השנייה קיימת דירת קוטג' מס' 2 שנמכרה לנתבעים. בקומה השלישית קיימת דירה 3 שנמכרה למשפחת מילר. בקומה הרביעית קיימת דירת קוטג' 4 שנמכרה למשפחת רימוני. אכן, בגין ליקויי בנייה, אף בגין חובות נטענים, ננקטו הליכים משפטיים על ידי משפחות מילר ורימוני, אשר נדונו בבית משפט זה.

8.         ועוד ראוי לציין, וכאמור נתון זה הוא נתון משמעותי, כי התובעת היא ישישה. גילה המדויק לא ידוע, ויכול שהיא כבת 83, 86 או 90. אף מקום מגוריה המובהק לא ידוע. דומה שהיא מתגוררת, במען לא ידוע, בגרמניה, בבלגיה או בהולנד. בנה התובע, כך עולה מן הנתונים שבפניי, הוא איש עסקים ברחבי העולם ואין לו כתובת ברורה. דומה שהוא אינו שולט דיו בשפה העברית. אין עוררין כי הרוח החיה בכל העסקאות היה עו"ד סמי דה-קלו. התובעת לא מסרה כל תצהיר. עו"ד סמי דה-קלו, היה המוציא והמביא הן בתביעות שבפניי, והן בתביעות של משפחת מילר ושל משפחת רימוני. וכאמור ייפוי הכוח הקונסולרי ניתן אף לו.

9.         ההליכים בתיק היו מסועפים ויגעים. מונו מומחים מטעם בית המשפט, הוגשו תצהירי עדויות משופעי-נספחים והתיק נקבע להוכחות. ואולם טרם שמיעת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסכם דיוני. משום החשיבות הנודעת לו לעניין שיקוליי ראוי להביא מובאות ממנו.

10.        ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. סוכם כי יישמר היתרון הדיוני של התובעים, לעניין התביעות-שכנגד כנגדם. סוכם כי לחומר הראיות ניתן יהיה לצרף כתבי בי-דין בתיקי רימוני ומילר. משום כך, אף הובלט, כי "לנוכח העובדה שב"כ התובעת יתוודע למסמכים שיצורפו לסיכומי ב"כ הנתבעים הרי בגדר סיכומיו האחרונים הוא יהיה רשאי לא רק להגיב לתביעה-שכנגד, אלא אף למסמכים לעניין התביעה העיקרית שצורפו כאמור. לסיכומיו האחרונים לא יוכל ב"כ התובעת לצרף מסמכים נוספים". אף צויין כי טרם שיגיש ב"כ התובעת את סיכום טענותיו לעניין התביעות העיקריות, ימציא לו חברו כתבי בי-דין בתביעות רימוני ומילר הנ"ל.

11.        משאלו הם פני הדברים ראוי להידרש לשתי סוגיות נוקבות, העולות הן למקרא סיכומי הטענות והן למקרא המתחייב ממכלול החומר שבפניי, אף לאור הטיעונים האמורים.

12.        ב"כ הנתבעים, בסיכום טענותיו, מטיל ספק בכך שהתובעת אכן מיוצגת ומודעת למכלול ההליכים המתנהלים בשמה. חלק מטיעוני ב"כ הנתבעים נסמך על כתבי בי-דין בהליך שבפניי.

            וכך, בהזדמנויות שונות מציין עו"ד סמי דה-קלו כי אין לו קשר עם התובעת. התובעת אינה מצויה בפרטי הפרטים של התביעה, היא לא הייתה מעורבת בעסקת המכר וזיקתו של עו"ד סמי דה-קלו אליה היא מכוחו של ייפוי הכוח הקונסולרי, הא ותו לא.

            ככל שעסקינן בייפוי הכוח הקונסולרי הרי עולה הימנו כי הגם שביום 21.9.00 אומתה חתימת התובעת בפני הקונסול הכללי בהאג שבהולנד, הרי ייפוי הכוח הכללי נושא את חתימתה מיום 28.9.00. משמע, לכאורה, לא ניתן היה, דרך נבואה, לאמת חתימה ביום 21.9.00, שתינתן ביום 28.9.00.

            טיעונים אלו הם כבדי-משקל ואולם דומה שבמאזן שיקוליי שומה היה עליי לבחון על שום מה נתונים אלו לא עלו ונטענו, במסגרת תצהירי העדויות ושמא כתבי הטענות עד הנה. והרי כל אלו גלויים לנגד עיניהם של הנתבעים באופן שהעלאת טענות אלו בסיכומי הטענות, לכאורה מקוממת. זאת ועוד: ככל שעסקינן בכשרותה של התובעת לחתום על הסכם המכר, הרי נהיר לחלוטין שהנתבעים אינם מבקשים לבטל את הסכם המכר, משל לא היה ולא נברא, לנוכח הספק שיש להם באשר לייפוי כוח קונסולרי זה.

            ועם זאת, אף בעניין זה אין בדעתי לקבוע מסמרות. כך, ככל שעליי לשקול, ולו במנותק מהתנהלות דיונית אפשרית נפסדת של הנתבעים, את עניינה של התובעת, ככל שבאמת ובתמים היא אינה מיוצגת.

13.        ואולם שונים באופן דרמטי הם פני הדברים, לנוכח כתבי בי-דין עליהם למד ב"כ הנתבעים, רק למקרא תביעת מילר, ושלכאורה הוא התוודע אליהם רק עובר להגשת סיכומי הטענות, באופן ששיקוליי כנגד הנתבעים, מתפוגגים והולכים.